פיטר פן

העיר הוירטואלית חוזרת בגירסה חדשה של פיטר פן!!!
צ'רלס דיקנס אמר פעם שכיפה אדומה הייתה האהבה הראשונה שלו, ואם רק יכל להתחתן איתה, הוא היה המאושר בעולם. עבורי ועבור נשים אחרות שאני מכיר, ליבנו היה של פיטר פן - מקסים, מרגז ושובב, רוצח פיראטים ואינטימי עם פיות. אבל בדור שלנו, אנחנו נתקלים בפעם הראשונה בפיטר פן כפי שמגולם על ידי השחקנית מרי מרטין(בגרסה הטלוויזיונית של המחזה פיטר פן), אשר יצר בלבול מגדרי מסוים. פיטר היה אהבת נעורנו או הנערים שאנו רוצים להיות. חלמנו על תעופה, אבק פיות, תופים הודים, יערות והתעקשנו להשאיר את חלון חדר השינה פתוח למקרה שפיטר ירצה להופיע. ואז כולנו גדלנו, כמובן, כמו כל ילד(חוץ מפיטר פן). פיטר היה רק משחק ילדות וסרט שוטה של וולט דיסני. עם זאת, אומרים שאהבה הראשונה הכי חזקה. ההשפעה של פיטר עשויה להיות חזקה יותר משחשבנו. כל אחד מאיתנו שמחפש הרפתקה: בספרים, באמנות, על חופים זרים. ליבנו מאיץ לקול התוף, או לחיוכו של ילד מרגיז. עכשיו, ב-27 בדצמבר, פיטר פן יהפוך בן 100 שנה. מאמר זה מוקדש לו, וליוצר הסקוטי סר ג'יימס מתיו ברי.

ג'יימס מתיו ברי כבר היה סופר ומחזאי ידוע כשכתב את מחזה הילדים הראשון שלו, אשר סייע לו מפיק התיאטרון צ'ארלס פרוהמן באביב של 1904. המחזה אל היה דומה לשום דבר שאי פעם הוצג בפני ילדים על הבמה בלונדון לפני כן, אבל פרוהמן אהב את זה - למעט הכותרת, אשר ברי בצייתנות שינה מן האב הלבן הגדול אל פיטר פן, הילד שלא גדל.(האב הלבן הגדול הוא הקינוי שניתן לפיטר על ידי טייגר לילי). פיטר היה 'תבשיל' מקורי לחלוטין, מיזוג של סיפורי שודדי הים, האי, סיפורי הרפתקאות ואגדות הודים, סאטירה על חיי המשפחה אדוארד בלונדון. פרוהמן לקח סיכון מסחרי עצום בגיבוי המחזה פיטר פן. אף אחד לא ידע אם המחזה המגוחך יעבוד, במיוחד המחבר החדר שלו. בליל הפתיחה, היה ברי חולה, ועצר את נשימתו ברגע הקריטי כאשר פיטר ביקש מן הקהל למחוא כפיים אם הם מאמינים בפיות. מה אם אף אחד לא ימחא בכלל? אבל הקהל הגיב במחיאות כפיים פראיות עד כדי שהשחקנית פרצה בבכי.

הפתיחה של המחזה בדצמבר 1904 הפך את היום לתאריך לידתו של פיטר, זה מסמן את צמיחתו של פיטר כפי שאנו מכירים אותו כיום, חרב ביד וטינקרבל לצדו. עם זאת, הוא באמת הופיע לראשונה שנתיים לפני בסיפור הציפור הלבנה הקטנה אשר נכתב על ידי ברי. הרומן מספר על רווק קרומי שגר קרוב לגני קנסינגטון בלונדון, שם הוא פוגש ילד קטן ומקים יחסים הדוקים איתו. הוא נקשר אל הנער עם סיפורים על פיות ועל תינוק, משם הופיע הסיפור פיטר פן המספר על ציפורים פיות ועל אי ברגם סרפנטיין. כל התינוקות היו פעם ציפורים, הוא אומר לילד, והם עדיין בעלי יכולת תעופה. ההורים, הוא הזהיר, חייבים לשמור על הילדים שלהם סגורים בלילה על מנת שלא יעופו.

הציפור הקטנה הלבנה, כמו רוב יצירותיו של ברי, שואבת השראה מחייו של המחבר עצמו. הם גם גר קרוב לגני קנסינגטון, שם הוא הלך עם כלבו ברנרד הקדוש, ושם התיידד עם שלושה ילדים קטנים: ג'ורג', ג'ק, ופיטר לואלן דיוויס. ברי שהתידד עם הילדים באמצעות סיפורים קסומים שסיפור שהתרחשו בפארק בלילה, כאשר הפיות הגיחו מן שקעי העצים, והשאירו הודעות אשר הבנים היו צריכים למצוא. ברי היה סופר אוטוביוגרפי מאוד, סיפור החיים שלו מספק חומר טוב לסיפור בעצמו. לכן אם ברצוננו להבין את פיטר פן, עלינו להעיף מבט מקרוב על יחסיו המסובכים עם משפחת לואלן דיוויס.

ברי ידע מגיל מוקדם, שהוא רוצה להיות סופר מקצועי, אבל לאימו היו תוכניות אחרות בשבילו. הוא היה צריך ללכת בדרכו של דודו לקריירה במשרד. ברי בצייתנות הלך ללמוד באוניברסיטת אדינבורו, שום היה אומלל. הוא היה פופולארי בקרב נערים, אבל באוניברסיטה היה אובד עצות. הוא היה איש מוזר במראה צעיר, בקושי מטר וחצי, ונראה הרבה יוצר צעיר ממה שהיה. הנשים התעלמו ממנו, ואת הגברים הוא הביך עם דיבורים גסים על בנות המין השני. ברי נסוג לתוך הבדידות, והפך לביישן ושתקן, אשר שמר על תכונות אלו גם כאשר הפך לסופר המצליח ביותר בבריטניה.